מאמר משפטי מאת הילה אראל-שמש, עורכת דין ונוטריונית
האם מעסיק רשאי לעקוב אחר עובדיו באמצעות ניטור תיבות דואר או שימוש במידע ביומטרי או איכון מכשיר הנייד?
שאלות אלה עולות וחוזרות לאור התקדמות הטכנולוגיה שמקנה למעסיק כלים מגוונים יותר לפיקוח על עובדיהם.
לפני כחודש שוב עלתה הסוגיה כאשר פסק בית הדין הארצי בערעור (עע (ארצי) 40711-04-17 פישר תעשיות פרמצבטיות בערבון מוגבל נ' אברהם שטטר) שיש לאפשר למעסיק לאחר סיום העסקה גישה לדו"חות איכון למכשיר טלפון נייד שנתן לעובד במטרה לבחון את שעות העבודה – תחת מגבלות.
החידוש הוא בקביעה כי הפסיקה הקודמת בענין (ע"ע (ארצי) 90/08 איסקוב – הממונה על חוק עבודת נשים; עס"ק (ארצי) 7541-04-14 הסתדרות העובדים הכללית – עיריית קלנסווה) לפיה יש צורך בהודעה ברורה מראש מצד מעסיק על מדיניות המאפשרת פגיעה בפרטיות העובד כתנאי לגישה למידע, אינה רלוונטית בענין זה שכן מדובר על גילוי מסמכים נקודתי שאינו חלק ממערכת יחסי עבודה.
במקרה זה נקבע שדו"חות איכון יימסרו למעסיקה אך יוגבלו לחודשיים האחרונים של העסקת העובד ולשעות העבודה שבהן אמור היה לעבוד. לפני שיוגשו יועברו לעובד שיוכל לבחור להשחיר חלק מהפרטים כאשר כל פרט מושחר לא ייחשב כשעות עבודה, כך שהאינטרס של העובד להכרה בשעות הנוספות יעמוד בהתאם לאינטרס של החברה המעסיקה בידיעת האמת. העובד יוכל להגן על פרטיותו ולא לחשוף היכן בדיוק היה, אם יודה ששעות מסוימות לא היו שעות עבודה. בהכרעה זו נשען בית הדין על האיזון שבין האינטרס לגילוי האמת למול הזכות החוקתית לפרטיות.