אתמול (שני) גזר בית משפט השלום בתל אביב 10 חודשי מאסר בפועל על ניצב בדימוס ניסו שחם, שהורשע בעבירות של הטרדה מינית ומרמה והפרת אמונים. שחם סלל במו ידיו את הדרך לכלא כאשר במשך כל הדרך הוצעו לו עסקאות טיעון מקלות, אך הוא דחה את כולן, ולא מחמת שהכחיש את הקשרים האינטימיים עם השוטרות אלא בטענה שחזר עליה שוב ושוב שהוא חף מפשע ולא מובן לו מדוע מיתרגמים היחסים שקיים לפשע. כך שהתשובה לשאלה שבכותרת טמונה בעיני בקביעה הזו של בית המשפט: "ניסו שחם לא הצליח להבין באמת את הפסול במעשיו"
הנקודה הבוערת אותה סרב שחם לקבל, היא לא רק הפגיעה הקשה בשוטרות עצמן, שבאומץ רב חייבים לומר העידו זו אחר זו במשפט שנוהל, אלא הפגיעה בארגון כולו. השלכות של קשרים אינטימיים ביחסי מרות בארגון, בטח ובטח כשמדובר במשטרת ישראל, עלולות להיות הרות אסון והן אלה שהביאו בין היתר לעונש החמור: "הניצב בדימוס השחית בהתנהלותו את מקום עבודתו ופגע קשות במחויבותו לאכיפת החוק ולתקינות האינטרס הציבורי שעליו הוא עצמו היה מופקד".
קשרים אינטימיים ביחסי מרות לעולם לא מסתיימים שם, בין השניים, אין שום דרך בעולם שליחסים מעין אלה אין השפעה סביבתית קשה, פגיעה בסביבת עבודה מוגנת, השפעה על מינויים, פיטורים או בכלל יחס שמשתנה בעקבות אותם היחסים, בין אם כלפי העובדת או כלפי עובדים/ות אחרים/ות.
הסיפור של ניסו שחם מעלה נקודה הרבה יותר גדולה מיחסים אינטימיים בארגון: פגיעה בזכויות יסוד חוקתיות, פגיעה בכבוד האדם ופגיעה בזכות לשוויון במקום העבודה. גזר הדין במקרה של שחם מתייחס גם לכך: "המעשים שביצע שחם במשך שנים כה רבות גרמו להשחתת מקום העבודה, פגעו בשוויון במקום העבודה, פגעו בנשים ובשוויון שלהן".
לא בכדי עשה המחוקק הפרדה ברורה בחוק למניעת הטרדה מינית בין יחסים אינטימיים ביחסי מרות לבין כאלה שאינם. באופן הפטרנליסטי ביותר קבע המחוקק נחרצות, כי קשר אינטימי ביחסי מרות מהווה "הטרדה מינית" נקודה. לא פעם קבע בית המשפט כי אין לדעת אם הסכמת עובדת ליחסים אינטימיים עם הממונה עליה היא הסכמה אמיתית או שמא "טכנית" ואף כינה לא פעם את ההסכמה כ"הסכמת אין ברירה", ולכן, מראש, בצדק או שלא, נקבעה רצועת הגנה ברורה בחוק: בוס לא מתעסק עם עובדת. נקודה.
גם במקרה של שחם התייחס בית המשפט לנושא יחסי המרות בחומרה רבה: "מפקד בכיר אשר מנצל את מעמדו לצורך קשירת יחסים מיניים במקום העבודה גורם לפגיעה חמורה בכבוד האדם של השוטרות ובשוויון ההזדמנויות שלהן במקום עבודתן – ודינו לפיכך מאסר מאחורי סורג ובריח". בהחלט עונש חמור לכל הדעות. לא סתם הופתעו סנגוריו של שחם.
התכלית מאחורי גזר הדין הקשוח נכתבה מפורשות גם היא: "אנו תקווה כי פסק הדין שניתן בעניינו של ניסו שחם יהווה תמרור אזהרה ואבן דרך משמעותית במאבק ליצירת סביבת עבודה בטוחה, שוויונית ומוגנת לשוטרות בפרט ולנשים בכלל".
"האינטרס הציבורי חד הוא: יידעו כל אם ואב השולחים את בנותיהם באחת מזרועות הביטחון, שהן לא יוטרדו מינית בידי מפקדיהן ושמפקדים לא ינצלו לרעה את דרגתם, את תפקידם ואת מרותם כדי לקיים עמן יחסים אינטימיים, כמעשיו של שחם".
ואני אוסיף: לא רק "זרועות הביטחון" אלא – לכל חברה, ארגון ועסק, בכל ענף ובכל תחום, קיים אינטרס מובהק וברור לשמור על סביבת עבודה בטוחה. הטרדה מינית בארגון היא לא פחות מפצצת אטום. עלולות להיות לה השלכות כלכליות הרות אסון על עסק, פגיעה קשה במוניטין, חשיפה לתביעות ענק בשווי מאות אלפי שקלים ועוד לא התחלנו לדבר על המוטרדות שנושאות עמן צלקות נפשיות קשות שנים אחר כך.
ואחרי כל אלה, כמי שמייעצת לארגונים בנושא כבר למעלה מ- 15 שנים, ישנה נקודת אור: זה פתיר. החוק למניעת הטרדה מינית בישראל הוא מהמתקדמים בעולם. מעסיקים שיפעלו על פיו ויקבלו את ההדרכה והייעוץ הנכון, יכולים בהחלט ליצור סביבת עבודה בטוחה ומוגנת, להימנע ממקרים כאלה ודומיהם ולדעת לטפל בצורה נכונה, יעילה ונבונה כאשר מוגשת תלונה.
