בעבר המצב היה פשוט: עובד שהתפטר לא זכאי היה לפיצויים, עובד שפוטר זכאי היה למשכורת אחרונה כפול כל שנת ותק. המצב השתנה בשנים האחרונות בהתאם לסעיף 14 ולפי הסדר פנסיית חובה.
הפיצויים הם חלק מההפרשות הפנסיוניות של העובד, וחלקם מופרש עבורו באופן שוטף לקרן הפנסיה. עם סיום העסקה אותו חלק הופך לנזיל, והוא יכול לבחור למשוך אותו או לא.
לצורך הרכיב, תוכלו להפריש לעובד 8.33% משכרו או לפחות 6%, לבחירתכם. עם סיום העסקה, בין אם פוטר העובד או התפטר, כל מה שהופרש עבורו לקרן הפנסיה ממשיך איתו ואתם מצדכם מילאתם את חובתכם כלפיו בחריג אחד: אם בחרתם להפריש 6% ופיטרתם אותו – עליכם להשלים לו 2.33% לפי משכורת אחרונה, לכל שנת ותק.
העובד יוכל לבחירתו למשוך את הפיצויים לפי תקרת מס; או לצרף את הפיצויים ל"רצף פיצויים"; או לייעד את הפיצויים לרצף קצבה – כלומר, לצרף אותם לקצבת הפנסיה שלו.
לאחר העזיבה יש לצייד את העובד בטופס 161 וטופס 161 א', בו למעשה מורה העובד למס הכנסה איזה משלושת האפשרויות בחר (משיכה, רצף פיצויים, רצף קצבה).
אם הפקדתם עבורו 6% בלבד ופיטרתם אותו, אזי ההשלמה של ה-2.33% תיכנס כסכום חד פעמי לבנק, אלא אם יבקש מכם העובד להוסיף אותה לקצבה. במקרה כזה, על העובד לפתוח קופת גמל ייעודית, להעביר לכם את פרטיה, ולקבל מכם טופס 161 מעודכן בו מופיעה הפקדת כספי השלמת הפיצויים לקופת הגמל.
הוספת סעיף 14 להסכם העבודה טובה לשני הצדדים. לכם, משום שבמקרה של פיטורים לא תצטרכו לבצע השלמה לפי שנות ותק, שהיא גבוהה משמעותית ככל שהותק מצטבר. לעובד היא טובה משום שגם במצב של התפטרות הוא זכאי למשוך את ההפרשה שלו או להמשיך לצבור אותה. בכל מקרה הסעיף נותן וודאות לשני הצדדים.
אל תהססו לפנות אלי בכל שאלה או הבהרה בענין.