נתחיל במה לא – לא דיני מקרקעין, לא משפט מסחרי, לא דיני משפחה, לא דיני חיובים, לא דיני תעבורה ולא דיני מסים. מה כן? – דיני עבודה! ורק דיני עבודה! ובאהבה רבה:
המשרד שלי כולו עוסק בתחום דיני עבודה ובדגש על ייצוג מעסיקים. דיני העבודה אינם "על הדרך", אלא תחום רציני וחשוב שיש להתייחס אליו בכובד ראש.
מעל 15 שנים שאני עוסקת בתחום ואוהבת אותו אהבה גדולה. הרומן שלי עם דיני העבודה התחיל בשנת 2004 כשעבדתי במשרד שייצג פירמות גדולות. מתוך הגדילה שלהן, שכללה קליטות או פליטות של אלפי עובדים במסגרת עסקאות רכש ומכר, הגיע הצורך בייעוץ שוטף בתחום, בצלילה ממש אל תוך העולם הזה של דיני העבודה – ומדובר בעולם ומלואו : העסקת העובדים, תנאי העסקתם, הדרך בה יש לנהוג בהם והדרך בה יש לסיים את העסקתם. כל אחד מהפרמטרים הללו מורכב מחלקיקים קטנטנים שרוויים בדילמות ותהיות.
במקביל, באותן השנים, הלכו והתפתחו דיני העבודה בקצב רצחני. תיקוני חקיקה, הנחתות ממשרד הכלכלה, רגולציות מסועפות ופסיקות משתנות של בית הדין הארצי – כל אלה הביאו לאי ודאות מוחלטת בקרב המעסיקים שביקשו – ובצדק – ייעוץ בכדי להימנע מתביעות וקנסות.
ואני, שכבר שימשתי אז מנהלת מחלקה, התחייבתי ללמוד, להעמיק ולהכיר את עולם העבודה מלפני ולפנים.
וכך בדיוק עשיתי – למדתי ודקדקתי בכל נושא ונושא לצורך הגנה על הלקוחות שלי, כאמור המעסיקים, בתובענות ייצוגיות, בייצוג בבתי הדין לעבודה, גישורים ובוררויות, בהשתתפות בישיבות במשרד הכלכלה והתעשיה, בייצוג בפני הממונה, בהכנת הסכמי עבודה, בייעוץ שוטף ובהרצאות והדרכות בנושאים שונים בתחום.
אחרי למעלה מ-15 שנים אני יכולה לומר בוודאות – תחום דיני העבודה הוא תחום מרתק שנוגע לכולנו, יום יום, עובדים ומעסיקים. אם תחשבו על זה – אין יום שלא מתפרסמות ידיעות בתקשורת בנוגע לפיטורי עובדים במפעל שקורס, התעמרות בעובדים, מגבלות וקשיים שמטיל משרד הכלכלה והתעשייה על המעסיקים, הפליות במגזרים השונים, הטרדות מיניות בסביבת העבודה ועוד ועוד.
פסיקות בית הדין הארצי בעניינים סבוכים אלה הביאו ומביאים מדי יום לתהליכים במשק שמתרחשים לנגד עינינו כל העת ומשפיעים ישירות עלינו האזרחים, הפרטיים והעסקיים, ועל הכלכלה במשק הישראלי.
מספיק תיקון "קטן" לחוק שעלול להמיט אסון על חלק מהעסקים ואף להביא לקריסתם. תיקון "קטן" כזה עלול להביא למבול של תביעות ומשם לפסיקות הרות גורל. כך למשל התיקון לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 משנת 2008 ש"בסך הכל" העביר את נטל ההוכחה אל המעסיק להראות את שעות העבודה של העובד. עובדים לא תיעדו שעות ועל המעסיקים הושתו פיצויים של מיליוני שקלים.
במקרים אלה, כמו בתהליכים שקורים בכל שוק חופשי, החלה מטוטלת שהניעה תהליכים: אותו תיקון הביא לכך שכל עסק, קטן כגדול, החל לחייב את עובדיו לתעד את שעות העבודה שלהם והחתים אותם על התחייבות לפיה לא יקבלו תוספת שכר עבור שעות עבודה שלא אושרו להם.
אותו תיקון גם הביא ל"המצאה" יצירתית מאד של עורכי דין – "גמול השעות הנוספות הגלובאלי" שהוכר זה מכבר בבית הדין הארצי וקיבל גושפנקא סופית. דוגמא לתגובה של השוק ללא שום התייחסות לכך בחוק, שלא לדבר על אותם עסקים לשעוני נוכחות שפרחו באותה תקופה עקב הביקוש הרב, ואחר כך לאפליקציות שונות שפותחו לצורך כך ועדיין. כיום כמעט אין שום עסק, קטן כגדול, שלא מחייב את עובדיו, זוטרים ובכירים, לתעד את שעות העבודה שלהם.
התנודות הללו שמביאות לאי ודאות בקרב העובדים והמעסיקים מחייבות ייעוץ משפטי עם עורך דין שעוסק במלאכת דיני העבודה יום יום ומכיר אותה על בוריה, שמחובר בנשמתו לנושא, בקיא בפסיקות חדשות ומתעדכן כל העת. שיידע לקרוא את המפה ולהבין האם ישנה עילה לתביעה או כמה 'חזקה' טענת הגנה של לקוח או מהם הסעיפים שנכון כעת, בזמן זה, להכליל בהסכם עבודה.
ואחרי כל זה, מסיבות אלה ועוד פתחתי את דבריי עם "מה לא" והדגשתי שדיני עבודה הם לא משהו "על הדרך". ייעוץ שגוי עלול לפגוע בלקוחות ולגרום להם נזק ממשי, הוצאות מיותרות ומפח נפש.
