השיימיניג הגיע לעולם העבודה – עובד שמפרסם על התנהלות לא תקינה של המעסיק שלו

מאמר משפטי מאת הילה אראל-שמש, עורכת דין ונוטריונית

האם המקרה ייבחן לפי כללי לשון הרע הקלאסיים בלבד או שמא יתייחס בית הדין בנוסף גם למארג יחסי העבודה בין הצדדים?
התשובה חיובית. יחסי העבודה ובוודאי סיומם, הם פקטור משמעותי בבחינת הדברים שיפרסם העובד.
כך, בפסק דין שניתן לאחרונה (סע"ש 47726-06-15) קבע בית הדין לעבודה שהעובדות שדיווחו על התנהלות לא תקינה לכאורה של המעסיקה שלהן פעלו בחוסר תום לב וממניע נקמני ולכן חויבו בפיצוי בסך כולל של 57,000 שקל.
במקרה זה דובר על סייעות שדיווחו להורים על התנהלות לא תקינה לכאורה של בעלת הפעוטון. להגנתן טענו הסייעות, כי מחובתן המוסרית לדווח להורי הילדים על התנהלות לא תקינה. טענת הגנה טובה אין מה לומר, אבל הסייעות כשלו בהוכחתה.

לשון הרע?

קיימים 4 פרמטרים לבחינת התקיימותה של לשון הרע:

1. בחינת המשמעות העולה מהביטוי הנטען לפי אמות המידה של האדם הסביר, על פי הנסיבות ולשון הדברים.
2. בירור עפ"י תכלית החוק אם מדובר בביטוי המהווה לשון הרע על פי סעיפים 1 ו – 2 לחוק.
3. בירור האם עומדת למפרסם אחת או יותר מההגנות המנויות בסעיפים 13 – 15 לחוק.
4. דיון בשאלת הפיצויים המגיעים לנפגע.

ויובהר, אין צורך להשתכנע שנגרמה בפועל השפלה או ביזיון לתובע, די בכך שייקבע שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו.במישור של דיני העבודה – ייבחנו הביטויים על רקע מארג התפקידים במקום העבודה. במקרה זה סקר בית הדין כל אחת מהטענות שהפנו הסייעות וקבע כי הן כולן בגדר לשון הרע. נקבע כי הסייעת שפוטרה לא פעלה מתוך דאגה כנה לילדים אלא מתוך נקמה: "השיחה עם ההורים באה על רקע כעסן על אי תשלום שכרן" וכן "מדובר ברכילות סתמית שלא נועדה אלא לגרום נזק לתובעת ולשמה הטוב".
מחמת שהדיווח נעשה להורים בודדים בלבד ולא היה פרסום בציבור, חויבה העובדת בפיצוי של 15,000 שקל בלבד ושתי הסייעות שהתפטרו חויבו לפצות את הגננת כל אחת ב-12,000 שקל. זאת נוסף על הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 6,000 שקל כל אחת.