שבוע שעבר אישר בית הדין לעבודה בהחלטה יוצאת דופן, בקשה לתפיסה של חומרים במחשב הביתי של בכיר שהתפטר. האישור ניתן בעקבות הגילוי כי לאחר שביקש העובד לסיים את תפקידו העביר 339 הודעות בעלות תוכן עבודה מקצועי לתיבת הדואר הפרטית שלו וניסה לטשטש את העקבות.
משמעות הצו (המכונה "צו אנטון פילר") הינה, שאדם שלישי, לצורך הענין כונס נכסים, מגיע עם איש מקצוע לנכס שמבקשים לחדור אליו ויחד הם מבצעים את החדירה, ללא התובע. לאחר התפיסה, נשארים החומרים בידי הכונס — ועדיין לא עוברים אל התובע אלא לאחר אישור בית המשפט.
ההחלטה היא יוצאת דופן משום שהיא דוחקת את זכות הפרטיות של העובד על חשבון זכות הקניין של המעסיק והגנה על סודותיו המסחריים.
אז אילו נסיבות יש להוכיח בפני בית הדין בכדי שיאשר את החריג?
- קיומו של סוד מסחרי בידי החברה;
- חשש ממשי לביצוע גזל של הסוד המסחרי;
- צמצום הפגיעה בפרטיות רק למידע הרלוונטי;
- חשש ממשי להעלמת או השמדת הנכסים שדרושים לצורך התביעה;
- ללא הצו תכביד העלמת הנכסים על בירור ההליך העיקרי באופן שייגרם לחברה נזק חמור וסיכול התביעה.
החלטה יוצאת דופן זו מהווה דוגמא לכך שפרטיות אינה ערך עליון, ושבמקרים המתאימים זכותו של המעסיק לשמירה על סודותיו המסחריים וזכות הקנין שלו תגבר על זכות העובד לפרטיות.
יש לכםן שאלות/הבהרות בנושא?
פנו אלי לייעוץ
שלכםן
הילה
